עסק ומשלח יד

עסק ומשלח יד

משלח יד

כאשר לנישום יש כישורים מתאימים לתחום העיסוק של הנישום ושהכנסת הנישום נובעת ממתן שירותים בתחום הוא מפעיל את כישוריו (פס"ד מחגנא עובד ניקיון נקבע שהוא בעל משלח יד). אין חשיבות להבחנה בין משלח יד ולעסק כי שניהם ממוסים באותה צורה.

עסק והכנסה מעסק

  • הכלל המקורי: מתן שירות והעיסוק ממנו צמח הרווח הוא חלק אינטגרלי מעסק הנישום. פס"ד משולם אדריכל משתתף דרך-קבע בתחרויות נושאות פרסים על עבודות שעשה. ביהמ"ש קובע שמדובר בעסק וקובע את שני התנאים.
  • הפסיקה עברה למבחן שדי בתחולתו של תנאי אחד בלבד:
    1. פס"ד מזל טוב (כרטיסי הגרלה) מספיק שההכנסה היא אינטגראלית לפעילות העסקית של מקבל הפרס כדי למסותה.
    2. פס"ד ברנשטיין- פקיד בבנק שתווך בעסקת מקרקעין עקב "דברים ששמע". קישר בין קונה למוכר. הפקיד טוען: אין משלח יד, אין פוטנציאל חוזר ונשנה, אין שירות. בימ"ש קובע: עסקה שאיננה פעולה רגילה של הנישום- די במתן שירות בעל טעם עסקי – ס' 2(1)(עסקת אקראי) או ס' 2(10). למרות אי האינטגראליות והמקריות, יש שירות ותמורה.
  • מקרים של הכנסה לא חוקית: פס"ד פרומקין פסיכאיטר שלקח שוחד בתמורה למתן היתרים רפואיים. האם ניתן למסות רווח בלתי-חוקי?יש שירות אז זה הכנסה לפי ס' 2(1) או ס' 2 (10). בר: אפילו את אל-קאפונה הכניסו על זה! כל שיטות המיסוי המערביות הכירו בצורך להטיל מס על הכנסות לא חוקיות.
  • מקרים שיורים: פס"ד ברזל מישהו שלא היה רו"ח/עו"ד ובכ"ז ניהל עזבון. טען שאין מדובר בחלק מעסק רגיל. למרות שלא התקיים התנאי הראשון וגם לא היה פוטנציאל לרווח חוזר ממסים לפי ס' 2(10) . לא מדובר במתנה אלא בשירות ולכן מספיק התנאי הראשון. (ואפשר גם ברנשטיין).
  • כשלא מתקיימים התנאים: פס"ד סמו נהג מונית שאוסף אל חיקו ומטפל בדנה מוסקל; בסוף מתברר שהייתה מיליונרית והורישה לו את כספה- אין שירות ולכן לא חייב במס. יע"ז, כאשר בבירור לא מדובר בהוני, הרי שמכניסים זאת לס' 10: ברוב המקרים שבהם יצא לנישום ריווח מ"עסקה בודדת" והוא נמצא פטור ממס, הייתה הסיבה לכך שהריווח היה ריווח שבהון. כידוע, גם §2(10) כפוף לכלל שכל המקורות המנויים ב§2 הם מקורות של הכנסה שבפירות. במקרה של ברנשטיין אין בהכנסת הנישום מדמי התיווך אפילו אבק של הון.
  • האם לצורך הגדרה כעסק מחוייבת כוונה להרוויח מעסק?- לא צריך כוונה להרוויח אולם צריך כוונה עסקית כדי שנכיר בהפסדים. המבחן אובייקטיבי לקיומו של רווח (פס"ד החברה הסקוטית חברה שמוכרת ספרי קודש, ובמקרה מרוויחה מזה. בית הלורדים קבע שיש למסות).

ס' 2(1) סיפא- עסקה או עסק אקראי בעלי אופי מסחרי

  • פרטי מול עסקי– הפסיקה התחבטה בשאלה כיצד ניתן להבחין בין עסקה אקראית לבין עסק פרטי. נקבעו שורה של מבחנים, שהם למעשה אינדקציות, ואף אחד מהם לא חותך.
  • תאונת עבודה– בעצם הפסיקה לוקחת את מבחני עסק וקובעת שבסוף הכל תלוי בנסיבות המיוחדות של העסקה (פס"ד אלמור חברת גוש/חלקה מכרה את עצמה – האם מדובר בעיסקת אקראי? הפסיקה קבעה שכן).
  • מי טוען– בד"כ רשויות המס כדי למסות רווח אולם לפעמים גם הנישום כדי לקזז הפסדים(פס"ד ברנר סוכן ביטוח שהיה עוסק ברכישת מניות ספוקלטיביות להנאתו. בדוח למס הכנסה טען שמדובר בעסקת אקראי, משום שניצל ידע והיה מדובר בעסקה ספקולטיבית שלפי הפסיקה משמשת כאינדק' לקיומה של עס' אקראי. ביהמ"ש דוחה את טענת ברנר משום שאין ידע ובקיאות).
  • טעם להבחנה: בעבר הייתה נפקות לצורך ס' 28(קיזוז הפסדים) – לא היה ניתן מעסקת אקראי:
  • פס"ד גולדשטיין (1990)– אין הבדל בין הכנסה מעסק להכנסה מעסק אקראי לצורך ס' 28 (קיזוז הפסדים), דב לוין.
  • פס"ד ברנר (מחוזי, 1997)- מבדילה בין עסק, עסק אקראי ועסקת אקראי (מהאחרונה לא ניתן לקזז). זו עמדה בודדת בפסיקה.
  • מבחני עסקת אקראי:

  • טיב הנכס- מסחרי או פרטי, הכמות יכולה לשנות את ההגדרה- מבחן בעייתי כי בסוף כולם רוצים להרוויח (פס"ד אמיד- חריג). גם מי שמתעסק עם כמויות יכול להראות שאת הנכס הספציפי קנה למטרות פרטיות. מניות ספקולטיביות נחשבות כמסחרי לעומת אגרות חוב שפרטי.
  • מבחן הידע והבקיאות (פרדוקס- צריך להוכיח שאין בקיאות), בקיאות שילוחית (פס"ד מזרחי בחור שקונה מניות באמצעות יועץ. הפסיקה הכירה במומחיות היועץ כזו של מזרחי עצמו והעיסקה הייתה עיסקת אקראי)
  • מבחן מטרת הרכישה והמכירה (פס"ד בן ציון עו"ד שקנו שטח עם פרדס; לאחר שנתיים מכרו לנדלן ברווח עצום. ביהמ"ש קובע שמטרתם הייתה רווח, מכיוון שאינם עוסקים בפרדסנות)- רכישה שנועדה למטרת השקעה, שמירת ערך הכסף, הגנה מפני פיחות וכו' ומכירה שאינה נובעת מהרצון לממש רווחים, אלא מסיבות הקשורות בצורך פתאומי בכסף, או בייעוד הנכס והשימוש בו, יש בהם כדי  לשוות לעסקה אופי השקעתי.  לגבי מטרת הרכישה נקבע כי הכוונה להשקיע ולשמור על ערך הכסף והכוונה להרוויח שלובות זו בזו: יתכן אזור חפיפה בין המונח השקעה למונח ספקולציה.
  • מבחן אופן המימון– הלוואה לטווח ארוך או חסכונות מול טווח קצר ומינוף. עסקת אשראי תומכת בקיומה של עסקת אקראי. פס"ד חיימובסקי: מתמחה במשרד עו"ד קונה מגרשים במינוף רדיקלי, לאחר שניצל ידע שאסף במשרד. הוא טען שאין מדובר במומחיות, אך זו נדחתה כי המימון מלמד על מסחריות.
  • משך ההחזקה-  החזקה קצרה מלמדת על עסקת אקראי/אופי פירותי. פס"ד דקל מוכר מניות מוסה בשל סיווג העסקה כ"עסקת אקראי בעלת אופי מסחרי" – הנישום החזיק מניות זמן קצר בלבד, ולכן סווג כסוחר. הכל תלוי בטיב הנכס.
  • תדירות העסקאות- תדירות גבוהה משמעה פירותי. פס"ד דקל ומזרחי
  • השבחת הנכס – השבחה משמעותית משמעה פירותי. פרצלציה יכולה להחשב כהשבחה.
  • התשתית והפעילות הארגונית – ארגון המשתתפים מלמד על אופי פירותי, ככל שיותר מסחרי/מורכב.
  • צורת רישום במאזן: אם נרשם במאזן כנכס הוני אז לא אקראי.
  • פס"ד אלמור- ביסודו של דבר "עסקה" בהקשר של מס הכנסה צריכה להיות בגדר מקור לפוטנציאל חוזר ונשנה המייצר הכנסה- פירות. המבחנים המהותיים בודקים, באיזו מידה קיים פוטנציאל כזה. דהיינו: האם יש, ברקע העסקה, מנגנון שמסוגל ליזום ולנהל עסקות הדומות לה. עסקה יחידה יכולה להיחשב עסקית אם נסיבותיה מלמדות על פוטנציאל שכזה- צריך לבחון האם יש היבט מסחרי-אקראי או שמא מדובר בעסקת הון.   

בסופו של דבר הכול תלוי נסיבות וניתן להראות שבסופו של דבר העסקה נעשתה למטרות פרטיות.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s