ניכוי הוצאות

ניכוי הוצאות

הכרה בהוצאה עסקית פירותית

א. ס' 17 קובע שניתן לנכות הוצאות עסקיות פירותיות שהוצאו לצורך ייצור הכנסה בשנת המס.

ב. הסעיף דורש שמדובר יהיה בהוצאות עיסקיות + פירותיות.

ג. הסעיף לא מאפשר הכרה בהוצאות פרטיות – מבחן ההעדפה הפרסונאלית: מעבר לאלו שבמובהק פרטיות (קניות במכולת), אם משקף בחירה אישית, יחשב כפרטי (עובד שבוחר לגור רחוק ומבקש הוצאות נסיעה).

ד. הסעיף לא מאפשר הכרה בהוצאות הוניות – מבחן היתרון המתמשך. אם התועלת לשנה הקרובה בלבד – זה פירותי, אבל אם זו תועלת מתמשכת לכמה שנים – אז הוני.

  1. הוצאות טיפול ילדים: לא מוכרות בישראל (מנגנון אלטרנטיבי שלא עובד: קצבאות ילדים ונקודת זיכוי לאמהות עובדות)
  2. פרסום: ישנם שני רכיבים שצריך לבחון איזה מתקיים. בהקשר זה, לפי פס"ד קניון חיפה: כניסה לתודעה היא הונית, כי יוצרת יתרון מתמשך.

הרחבות פסיקתיות – הוצאות אחרות שמוכרות כפירותיות ל"מרות שהוניות":

הוצאות שתכליתן שמירה על הקיים

יוכרו כהוצאות פירותיות.

  • ביטוח – למרות שמבטחים נכסי הון בעסק, הוצאות ביטוח רכוש אלו מותרות בניכוי. הורחב גם לביטוח חיים.
  • שתדלנות: פס"ד שתדלן – הוצאות משפטיות לשימור מעמדו של בית הספר כבית ספר לבנות בלבד, ע"י חסימת דרכו של בי"ס לבנים שעמד להיבנות בסמוך. בנוסף, השיגו, סוף-סוף, רישיון להפעיל את ביה"ס. ביהמ"ש: הוצאות על מלחמה בבי"ס בנים הן "שימור הקיים" ולכן מוכרות. הרישון זה כבר תועלת לשנים, ולכן הוניות.
  • מלחמות שליטה: פס"ד אלקו: מלחמות שליטה על החברה. ביהמ"ש אם המלחמה היא על הגנת החברה מפני בוזזי חברות, אז מוכר כ"משמר קיים"; אם לשימור שליטה/הג'וב של המנהלים, לא מוכר.
  • הוצאות על דיון פלילי: פס"ד מילר עו"ד מואשם בעבירה פלילית, שהייתה שוללת ממנו את רשיונו. טוען שהוצאות המשפט הן "שימור הקיים" – שימור רשיונו. ביהמ"ש: יש כאן הוצאה מעורבת, שחלקה שימור הקיים. אם לבסוף יזוכה, יוכל לבקש הכרה מלאה. יע"ז, ההכרה כהוצאה מעורבת היא רק כשאי-החוקיות קלה (קצב לא יקבל).
  • ניכוי הוצאות בלתי-חוקיות: פס"ד ורד מחזור כחלק מהפרקטיקה של עסקי המחזור, הם נדרשים לשלם פרוטקשן. זה קורה בכל העסקים מהסוג הזה, וטענו שיש להכיר בכך כהוצאה מוכרת. ביהמ"ש: הוצאות בלתי-חוקיות אינן מוכרות לעולם (והכנסות בלתי-חוקיות תמיד ממוסות!).
    1. חריג: אי-חוקיות קלה: פס"ד אלע'רביה: בית מלון במזרח העיר לוקח הלוואה במט"ח, למרות שאסור אז. בית המלון הוכיח שיש מיליארד חלפנים, ואף אחד לא עושה מזה עניין. ביהמ"ש: אי-חוקיות קלה יכולה להיות מוכרת.
  • הוצאות השתלמות: פס"ד וולף – שיננית כעורה עשתה השתלמות על סוגי סתימות חדשות שקיימות בשוק; טענה שמדובר בשימור הקיים כי רופא חייב להשאר בחזית הטכנולוגית. ביהמ"ש: רוב: מכירים, כי רופא אכן חייב להיות בקדמת הטכנ'. חשין: סתימות זו קפיצת מדרגה עבורה, כי לא ידעה לעשות כן לפני-כן (ואז מה כלל מקצוע השינניות שלה בדיוק?)
    1. תארים לא מוכרים.
    2. השתלמויות בחו"ל: יש עין צרה על העניין של חו"ל, ולא בהכרח יכירו בהכל (נחשב כהנאה).
  • מוגבל לשימור הקיים של ה*עסק* ולא נכסים פרטיים. פס"ד שוקן חלופה בצוואתו: או שתשלמו לה אנונה, או סכום אחד של 10 מש"ח. הם בחרו אנונה, וטענו שהסכום היה מחייב אותם במכירת העיתון – ועל-כן, מדובר בשימור הקיים. ביהמ"ש: לא מוכרת. זו הוצאה לצורך פרטי.

הוצאה כרוכה

תוכר כהוצאה פירותית מוגדרת כאינצידנטלית לפעילות העסקית הרגילה- דומה להיגיון של ס' 2 לגבי הכנסות   חייבות:

  • פס"ד בן שחר– אדום בן-שחר היה בעל מכולת זרעים, שעלתה באש וכילתה חלקתו של שכנהו. דרש שיכירו בפיצוי הנזיקי לשכנהו כהוצאה מוכרת. בית המשפט: מרחיב את תחום ההוצאות המותרות בניכוי- כאשר מדובר בסיכון סביר בקיומו של העסק אז פיצוי בעדו מותר בניכוי- שאלה עובדתית.
  • גניבות ומעילות– מדובר בסיכון סביר לעסק ולכן גניבה של עובד זוטר מהמלאי או של לקוחות תותר כהוצאה, אם עובדתית מדובר בסיכון סביר- פס"ד אקספרס טורס.
  • גניבת מנהלפס"ד פינסקר– גניבה של מנהל זה לא סיכון רגיל וסביר אלא חריג.
  • הוצאות פרסום: הוצאות מיוחדות, לפירסום מוגבר לפני החגים לדוג', יוכרו ככרוכות (יש לשים לב שזהו לא רק תירוץ ליצור "פריצה לתודעה" שאז זה הוני).
  • סגירת מעגל– בס' 85 ראינו שכל יציאת מלאי היא מכירה ומול זה יש אפשרות לנכות. הרעיון כדלקמן: קניתי במש"ח סחורה; כשגנבו לי אותה הפסדתי, בפועל, מש"ח. מס הכנסה יגיד שערך השוק זה 2 מש"ח, וימסו אותי על גניבה כעל מכירה בסכום זה (עקב שינוי יעוד). מאידך, גם יכירו לי בזה כהוצאה מוכרת של שני מש"ח: שורה תחתונה: הפסדתי מש"ח.

הוצאות מעורבות

לכאורה לפי החוק לא נתיר זאת משום שמדובר בהוצאות שהוצאה כולן בייצור הכנסה. אולם ביהמ"ש מתיר הוצאות מעורבות:

  • פרטי ופירותי/הוני: גישה מרוככת: עו"ד שחייב לטוס לשלושה ימים וזה מוכר – אבל משלב גם נופש בעוד 7 ימים באותו מלון. הפסיקה: על שבעת ימי המלון אמנם ישלם – אבל נוותר לו על הרכיב האישי בטיסה (שזה 3/10 מהטיסה), ונסתכל על זה כחלק מההוצאה המוכרת.
  • הוצאות מעורבות הוני ופירותי:
  • פס"ד שתדלן מנהל הבי"ס לעיל- הפרדה בין המרכיב הפירותי להוני
  • פרסומות: ברור שמדובר באפקט מצטבר ואף משביח. הוצאות פרסומת שוטפות מותרות בניכוי. כאשר מדובר בפרסומת למוצר חדש ננסה לבודד את הרכיב השוטף מהרכיב המתמשך.

כללי החשבונאות בניכוי הוצאות

א. בסיס המזומנים- כאשר יש הוצאה בפועל תירשם הוצאה.

ב. בסיס מסחרי- הוצאה תירשם כאשר נוצר החיוב לתשלום. אם החיוב הוא לשנה הבאה, זה יוכר רק בשנה הבאה, ולהפך. אם חלק וחלק, אז חלק השנה וחלק בשנה הבאה.

ג. העברה אוטומטית לבסיס מזומנים לקביעת הוצאה:

  • ס' 8ב המשכיר כאשר מקבל שכ"ד מראש זה נחשב לו כהכנסה לפי מזומנים. לשוכר תיחשב הוצאה לפי השכירות בפועל- כל חודש בחודשו.

חובות מותנים

פיצויי פיטורין

כלל אנגלי וגם בישראל- כשיש התחייבות מותנית ומימושה הוא בהסתברות גבוהה, אז ניתן להכיר בו. בארץ משום שמשלמים פיצויים בכל מקרה פרט לגניבה אז מותר לנכות הוצאות אלו כהוצאה שוטפת- משכורת אחת לשנה. החישוב נעשה באופן אקטוארי-כללי (פז-גז).

תנאים סוציאליים

  • קופות-גמל: לא משנה מהו בסיס הרישום, קופות גמל – רק מזומני (כשהכסף מגיע לקופת הגמל של העובד, מטעמים סוציאליים) ניתן למצוא בטופס 106
  • ס' 18ב- בונוס לעובדים שמשלמת חברת מעטים יירשם כהוצאה רק כאשר הוא יועבר בפועל (מעבר מבסיס מסחרי לבסיס מזומנים).
  • ס' 18 א- אותו דבר לגבי דמי מחלה, חופשה וכוד'

חוב תלוי מחייב נושה

פס"ד ארקיע: ידעו שפעם בשנתיים הם צריכים להחליף מנוע בעלות יקרה למטוס. רצו לרשום כל שנה כהוצאה מוכרת את חצי ממכיר המנוע. פ"ש מתנגד כי אין נושה (תיקון עצמי). ביהמ"ש: תנאי להכרה בחוב עתידי- יש צורך בנושה ממשי- צד ג'. לא ניתן להכיר בחוב עצמי עתידי בר: מדובר בשטות, תמיד הרי אפשר שארקיע תבטח עצמה אצל אל-על ולהפך – שהן יתקנו זו לזו; או שפשוט תקים חברת-בת שמתקנת ותפריש אליה.

אחריות/ ביטוח (ניכוי כשיש נושה פוטנ')

פס"ד דיל חברת רהיטים הפרישה לאחריות תיקונים במשך שש שנים; פ"ש לא הכיר בכך, מכיוון שהתחשיב היה מדגמי ולא שיקף את מה שקרה בפועל- ביהמ"ש: ההערכה צריכה להיות מבוססת על נתוני-אמת; בצ"ע בדיקה מדגמית. מאידך, אם יש הסתברות גבוהה לניכוי הוצאה אז מאפשרים ניכוי שוטף .

הפרשים בין מה שנוכה למה שקרה בפועל

2 שיטות: א. ככלל, מתקנים מרווחי/ה]סדי החברה השנה (סעיף עודפים)). ב. אם נדיר ולא תדיר (חריג)– מתקנים ספרים רטרואקטיבית. יש לשערך את ההפרש עם הצמדה (לא ריבית). אם ההערכה נעשתה בחוסר חוקיות, אין בעיה לפתוח ספרים (פס"ד דר)

ה. תביעות משפטיות-פס"ד תל רונן חברת קבלנות צפתה שתי תביעות; היא הפרישה הוצאות בשווי תוחלת התביעה, לפי הערכת מומחה- ביהמ"ש: ניתן להכיר בהוצאות תלויות של תביעות משפטיות, ובתנאי שחישוב תוחלת ההוצאה תעשה לפי מומחים רלבנטים.

 

ס' 17(1)- הוצאות מימון

  • המבחן: הוצאות מימון יוכרו כפירותית אם ההלוואה נלקחה כדי לייצר הכנסה באותה שנה. ביהמ"ש אדיש לשאלה אם זה לרכישת נכס הון או פירותי (ל-Earmark אין  אוזניים). * קרן ההלוואה היא נכס הון, שה"פחת" (נקרא: החזר קרן הלוואה) שלו שווה בדיוק לשווי ההחזר השנתי של הקרן.
  • מדובר במקבילה של ס' 2(4)- כאשר מחשיבים הפרשי הצמדה כהכנסה אז ניתן לנכות כהוצאה.
  • החידוש של הס' הוא בכך שידוע שרכישת נכס הון אינה מוכרת כהוצאה פירותית. אולם עלות הלוואה (הריבית) שנלקחה לשם הרכישה מותרת לניכוי כהוצאה פירותית. על כן השאלה הרלוונטית היא האם הנכס מייצר הכנסה באותה שנה- אז ניתן לנכות את הריבית ששולמה באותה שנה כהוצאה.
    1. חריג:במקרה והנכס לא משמש לייצור הכנסה באותה שנה- לא ניתן לנכות את הריבית השנתית כהוצאה ועל ריבית זו תתוסף לשווי הנכס וניכויה יכול לבוא או דרך פחת או חישוב רווחי הון. (כל השנים שלא ייצר הכנסה: לא נחשב אלא דרך פחת/רווח הון. כשהתחיל להרוויח, הוצאות המימון שיוכרו הן רק מה שנשאר עוד לשלם כמימון) פחת לא מחושב גם הוא בשנים שהנכס לא מייצר הכנסה בשנים שבהן הוא מתחיל לייצר, קרן הפחת שמנה יותר, ואז מתחילים להכיר. הנפקות היא לעניין העיתוי. לא משתלם משהו.
  • הלוואה על מנת להלוות
    1. מוסד פיננסי – הריבית מוכרת כהוצאה כשם שמוכרת כהכנסה. ללא קשר אם הייתה הכנסה ממנה באותה שנה. (פס"ד נכסי כהנים).
    2. לא מוסד פיננסי: מי שאינו מוסד פיננסי, זה יוכר רק אם יש רווח מריבית באותה שנה (אחרת, יצטרף לפחת).
  • הוצאות כרוכות יכולות להיות מוכרות, ההסתכלות מהותית. פס"ד חלף חברת חלפי רכב ניגשה לבנק כדי לקחת הלוואה. הפקיד בבנק סירב לתת הלוואה אא"כ יקחו הלוואה נוספת. חלף טוענים כי צריכים להכיר להם בריבית על 2 ההלוואות מכיוון ששתיהן עסקו בייצור הכנסה. פ"ש טוען שההלוואה השנייה אינה קשורה בייצור הכנסה ולכן לא יוכרו הוצאות הריבית עבורה; המחוזי: פ"ש צודק. העליון: לא ניתן להפריד מהותית בין 2 העסקאות ולכן יוכרו הוצאות הריבית על 2 ההלוואות.

חריג – אי הכרה בהוצאות מימון לצורך הכנסה – ייחוס:

  • כאמור אם הלוואה שימשה לרכישת נכס שייצר הכנסה אז היא מותרת בניכוי. אולם לא תמיד ניתן לזהות את הקשר שבין ההלוואה לבין השימוש(חברות גדולות). שיטת המס דורשת זיקה כזו.
  • התנאים שבהם הוצאות מימון לייצור הכנסה לא יוכרו:
  • קשר עקיף מדי: פס"ד קופולוביץ': המעביד לא יכל לשלם לו כסף, אז העובד לקח הלוואה מהבנק ונתן למעביד כדי שישלם לו; ביקש שההלוואה שלקח מהבנק תוכר לצורך מימון. ביהמ"ש: הקשר כאן עקיף מדי (לא אתה ייצרת את ההכנסה אלא מישהו אחר עבורך) – לא הוכרו הוצאות מימון.
  • קיים קשר, אבל הוא נוצר עקב שימוש ברזרבות:
  • פס"ד אנג'ל-מאפיית אנג'ל ניהלה את הפנקס המסובך בעולם עם אלפי סעיפי הכנסות/הוצאות. הם השתמשו ברזרבות כדי לקנות מגרש (רכישה פרטית). ביקשו שיכירו בהלוואת שנצרכו לקחת עקב השימוש ברזרבות כהוצאות מימון, מכיוון שלא ניתן לשייך קש"ס בין השימוש ברזרבות ללקיחת ההלוואה. ביהמ"ש: חזקה חלוטה שאם לא ניתן לעקוב אחרי הכסף – כל שימוש ברזרבות יוצר צורך ללקיחת ההלוואה לייצור הכנסה – ולכן ההלוואה לייצור הכנסה לא תוכר כהוצאת מימון.
  • פס"ד מורן–  חברה קונה קרקע שלא לשימוש העסק; מכיוון שעובדת בש+90, נצרכת ללקיחת הלוואה למימון פעולתה הרגילה. נתניהו: מצמצת את אנג'ל: הוצאת המימון תוכר כשלא הייתה צפיות סבירה לצורך לקחתה בזמן השימוש ברזרבות.  בר: מבחן הצפיות הוא בעייתי ולא מתאים למיסים. (במקרה זה אגב הייתה צפיות ותביעתם נדחתה).
  • פזגז: חברה לקחה הלוואה; לאחר-מכן חילקה דיבידנד, אבל את ההלוואה הם רצו לייחס לצרכים עסקיים. ביהמ"ש: דחיית הלכת מורן; אמנם לא ניתן לפרק מהותית את הקשר – לשם מה ההלוואה, דיבידנד או ייצור הכנסה – אבל נקבע מבחן פורמלי: לשם מה מבחינה פורמלית נלקחה ההלוואה. במקרה זה, ברור שההלוואה נלקחה לצורך לקיחת דיבידנד. (לצורך אי-הכרה ההלוואה לא חייבת לבוא לאחר השימוש ברזרבה, כפי שכאן היא נלקחה לצורך ייצור-הכנסה לפני) מיתואל: ממילא החלת מורן יוצרת כאן אנומליה, כי בזמן הדיבידנד ההלוואה כבר נלקחה – איך ניתן לדבר על צפיות? אני: בוא נשחק ווילג'רס.

סעיפי משנה אחרים

מיותרים

  • א. ס' 17(2)- מיותר– הוצאות דמי שכירות- ניתן לנכות גם ללא הסעיף
  • ב. ס' 17(3)- מיותר – תיקון חצרים ומכונות- זה בעצם שמירה על הקיים
  • ג. ס' 17(4)- ניכוי חובות רעים חוב שספק אם יוחזר הופך לרע לפי הסעיף אם השקעת מאמץ להשיבו (ונכשלת). במקרה זה, תוכל לנכותו כהוצאה מוכרת פירותית. נדרשת הלימה בין גובה החובה לגובה ההשתדלות. בר: זה מיותר, מכיוון שזה הוצאה כרוכה; ההבדל היחידי שמקנה תוקף זה דרישת המאמץ.

מחדשים

  • ד. ס' 17(7)- ניכוי הוצאות בניית מקלט. הפסיקה הכירה רק במקלט עסקי ולא בבית.
  • ה. ס' 17(11)- מאפשר ניכוי הוצאות כרוכות בתשלום המס (יועץ מס) למרות שזו לא הוצאה לייצור הכנסה.
  • ו. ס' 17(12)- (13)- ניכוי הוצאות פרטיות הקשורות לדיור בתנאים מסוימים- שכיר שעובר לאזור פיתוח יכול לנכות שכ"ד.
  • ז. ס' 12+13 כללי מס הכנסה המסדירים ניכוי הוצאות של אנשים שנשלחו לחו"ל מטעם המעביד יכולים לנכות הוצאות פרטיות כמו דירה, חינוך לילדים.
  • ח. 17(8) – פחת. (בהמשך).

הגבלות על ניכוי הוצאות(ס' 18-19):

  • א. מעבר לבסיס מזומנים- ס' 18א-ב הפרשות לקופות גמל, וחברת מעטים על דמי ניהול, ס' 8ב שכר דירה ששולם מראש.
  • ב. ס' 30- שולל ניכוי הוצאות מופרזות בס' 17-27 לשם ייצור הכנסה ע"פ החלטת הנציב.
  • ג. מתח בין ס' 30 לס' 17– ס' 30 קובע שלנציב יש סמכות בכמות ההוצאה. ס' 17 בוחן אם היא מותרת, בכללותה, לניכוי. הבעיה נוצרת מכך שלכאורה לפי ס' 17 אין אפשרות להתערב – אלא רק להכיר או לא – אבל יש הוצאות מעורבות, שבהן אפשר בחלק. המצב לא ברור.
  • פס"ד ליבנה- בעלי השליטה בחברה השכירו לחברה נכסים במחיר העולה על מחיר שוק. ביקשו שיכירו בהוצאה שלהם, אך פ"ש קבע שחלקה מוגזמת ואיננה לייצור הכנסה. ביהמ"ש: פ"ש רשאי להגיד, לפי 17, שחלק מוגזם ולכן לא יוכר. למרות שאמרו שצריך לבחון מאיפה הסמכות (אם מ-30' אז רק נציב) – בפועל, ס' 30 מיותר.
  • ד. פס"ד לאור-השכירו משרד כלשהו, במחיר העולה על מחיר השוק. ביהמ"ש: מגמה נוגדת לליבנה. ס' 17 מדבר על רף מהותי-איכותי: הפ"ש רשאי רק לבחון הכרחיות לייצור הכנסה; אם הבעיה היא כמותית, יש לפנות לנציב. כלומר, חריגות לא קיצוניות יופנו לנציב. קיצוניות (בהיבט האי נחיצות שלהן לעסק) יפסלו על פניהן.
  • ה. ס' 31- שר האוצר יכול לקבוע תקנות המגבילות ניכוי הוצאות מסוימות- מגבלות כמותיות.
    1. טיסה: במחלקת תיירים ניתן לנכות ב- 100%. מי שטס מחלקה ראשונה רשאי לנכות לפי מחיר מחלקת עסקים.
    2. ביגוד: בגדים דואליים 80% ניכוי.
    3. מתנות: עד 180 ש"ח מוכר.
    4. מלון: 7 ימים תוכר כל הוצאה; מהיום השמיני, יותר רק 100$.
    5. מסעדות: רק ארוחה עם לקוח מחו"ל; צריכה להלום את רמת הלקוח (לקוח גרוזיני לא יאכל בברסרי)
    6. טלפון: שיחות לחו"ל שנעשות מהבית בלילה ולא מהעסק יוכרו.
  • ו. ס' 32- רשימה של הוצאות שלא מותרות בניכוי- מרביתם מיותרים כי נופלים ברישא של ס' 17- פרטיות וכדו'.
    1. הוצאות בית ופרטיות.
    2. תשלומים שלא לצורך ייצור הכנסה.
    3. הוניות
    4. שכירות שלא לשם יצירת הכנסה.
    5. מיסים ישירים גם כאלו שניתנו בחו"ל. (עקיפים, כמו ארנונה, לא נכללים. כל שומה שלא בהתאם להכנסה היא עקיפה. הוצאות ליעוץ מס כן מוכרות).
  • ז. הוצאות בלתי חוקיות- כאמור לפי רמת אי החוקיות- לפי תקנת הציבור.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s